<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' מקואות</h1>
<h2>דף סה:</h2>
צנור שחקקו ולבסוף קבעו, כלומר אע"פ שקבעו בבנין פוסל את המקוה, דהוה עליה תורת כלי בתלוש, ודוקא שהניחו כמות שהוא, אבל אם שברו או נקבו בענין שאינו ראוי לקבלת מים אינו פוסל את המקוה שהרי אפילו לא חברו בקרקע היתה תורת כלי מסתלקת ממנו, ופי' צנור מתברר מכח המשנה שמשוה חילוק בין צינור לסילון, ואומר' שאין הסילון פוסל את המקוה, הילכך נקוט האי כללא בידך, שכל מרזב בין מעץ בין מאבן אם יש בית קיבול באמצעיתו או בסופו שהוא מקום שמקלח מים לרשות הרבים או לחצר פוסל את המקוה, שאותו בית קיבול נעשה לקבל צרורות ועפר היורדים מן הגג מחמת שטף המים, וכשיכלה הגשם בעל הבית עולה לגג ולוקח אותו טיט ומחזירו לגג במקום שרואה שנטשטש במים, והמקום הנעשה כגון זה נקרא צינור, וראוי שיפסול את המקוה דהא הוה תורת כלי עליו קודם שחברו שמה, וכשאינו כענין זה אלא שהוא מרזב פשוט, אע"פ שיש לו שלש דפנות שלימות כגון שהרביעית פתוחה ונעשה ע"מ כן שיקלח המים היורדין עליו לרשות הרבים או לחצר, ואינו רוצה שישארו בו המים או הצרורות או העפר זה נקרא בלשון משנה [פ"ו מ"ח] סילון, ואינו פוסל את המקוה כלל.
